איך הפכה עכו מעיר שפעם סמטאותיה היו מלאים באשפה, זבל וביוב לעיר שוקקת מטיילים ועסקים פורחים? איך החורבות החשוכות והאפלות הפכו לארמונות מפוארים ומרהיבים? איך האבנים המתפוררות והסדוקות הפכו לאבני "חושן" ל- "זהב", ל-"כסף" ול- "ארגמן? מה הסוד ומה הקסם של עכו ששבו את ליבי כבר לפני 30 שנה כשהתחלתי לעבוד שם?
היה היה לפני שנים
יצא לי להיות שם ממש מההתחלה. זכיתי לראות איך חושפים בעבודת חפירה מתישה וקשה את המצודה הצלבנית האדירהשנתגלתה מתחת לתאים של הכלא המנדטורי.
בדיוק התחלתי לעבוד שם כשאליעזר שטרן (הארכיאולוג של עכו באותם הימים) קרא לנו לבוא לראות את השירותים הצלבניים שאותם מצאו בקצה מנהרת ביוב עתיקה ותעלת מילוט תת קרקעיות. ראיתי (ואפילו החזקתי) את כלי החרס שבהם יצרו הצלבנים את התבלין החדש והמתוק שאותו הם גילו כשהם הגיעו לארץ ישראל לפני בערך אלף שנה. עד אז באירופה המתיקו את המזון בדבש, אבל כשהגיעו הצלבנים לארץ הקודש הם גילו את הסוכר, וכאן במצודה הצלבנית בעכו (וגם במקומות אחרים בגליל המערבי) הם פיתחו את התגלית הזאת לתעשייה.
ליוויתי ממש מקרוב את המיזם הראשון לשיקום מבנה מגורים היסטורי בעכו העתיקה. בגג שלו היה אז פתח פעור גדול ולכן המבנה נועד להריסה. רעיון אמיץ, חדשני וכמעט מטורף לשמר את המבנה במקום להרוס אותו, יצר עבורי משרד מרהיב באחד מן הארמונות הנסתריםהמקסימים שפזורים על פני העיר. ברבות השנים המבנה הועבר לעיריית עכו, שהקימה במקום מתנ"ס עבור התושבים המקומיים.
אז מה הקסם ומה הסוד של עכו העתיקה?
קשה לי להסביר את האווירה הקסומה שאני חשה בכל פעם שאני מסתובבת בסמטאות החבויות והמסתוריות שלה, במבנים הנסתרים שלה ובמפגשים עם התושבים החמים שלה.
אולי זו ההיסטוריה רבת השנים של תרבויות שונות ושליטים חשובים שהשאירו את חותמם ברחבי העיר? אולי כי הייתי עדה לחשיפה של אותם המבנים שהצלבניים בנו בעיר לפני קצת פחות מאלף שנה? ואולי זה המבנים שהשליטים העות'מאנים בנו על גבי השרידים הצלבניים והם שמקנים לעיר את המראה המזרחי הקסום שלה?
אנשים, אנשים וסיפורים סיפורים, אגדות מקומיים
אבל בעיניי, עכו היא קודם כל עיר של אנשים. אנשים שחיים בתוך השרידים העתיקים הללו. אנשים שנושמים את ההיסטוריה ואנשים שנושאים את התרבות העשירה של העיר, את המורשת הייחודית שלה ואת המסורות שלה. אנשים מתרבויות שונות, אנשים שנולדו בין חומות העיר העתיקה ואנשים שהיגרו אל עיר ממקומות שונים בארץ ומן העולם.
בכל עכו מתגוררים כ- 56,000 תושבים, מתוכם כשני שליש יהודים ושליש הם מוסלמים ונוצרים. הקהילה שמתגוררת בין החומות דוברת בעיקר ערבית. זוהי קהילה מסורתית, תוססת וחמה. במשך השנים הכרתי רבים מן התושבים מקרוב, שמעתי סיפורים ואגדות שעברו במשך דורות מסבא לאבא ולבן.
מאז שקאסם שאמא (יליד עכו שגדל בעיר ומתגורר כיום בכפר מכר) סיפר לי את סיפור הזה, אני מחפשת נישות חבויות בתוך בתי המגורים.
"שיש בתים שיש בקירות שלהם נישות. בעלי הבית יודעים שזהו מקום קדוש. הם מדליקים שם נרות ויודעים שאסור לקלל שם או להתנהג שצורה לא צנועה. אם עושים משהו לא טוב, מרגישים מכה בכל הגוף. אנשים יודעים שזה מסמן מקום קבורה של צדיק. יש הרבה מקומות כאלה בבתים של עכו, לפחות 50..."
איך למדתי לשתות קפה שחור, חזק, חם ומר בעכו העתיקה
לאט לאט הכרתי את המנהגים המקומיים ובעיקר למדתי שאי אפשר לשוחח עם אנשי העיר בלי לשתות קפה שחור קטן, חזק, חם ומר שזה עתה התבשל. הקפה והממתקים שמגישים ליד, הם חלק מהתרבות, חלק מהאירוח והמפגש.
במפגשים שנוצרו נעלמו כל המחיצות ונוצרו איתי, כמו גם עם כל אנשי המקצוע האחרים שיתופי פעולה והרבה כבוד הדדי.
חדשים נפגשים עם וותיקי העיר
במשך השנים כשעבדתי בעכו מטעם רשות העתיקות, ייעצתי ואף הדרכתי יזמים חדשים שהגיעו לעכו, גילו את יופייה ואופייה הייחודי של העיר והמציאו את מיזמים תיירותיים יפיפיים ומיוחדים בעיר.
כך למשל אומר מאיר דודסון (המייסד והבעלים של עכותיקה):
"הגעתי לסיור בעכו לפני כ-6 שנים. מיד התאהבתי בעיר. קניתי מבנה אחד ועוד אחד. המבנים היו חורבות. בחלק מן החדרים לא היו חלונות, היו סדקים בקירות והטיח התפורר בהם. אבל הבנתי שאפשר לשקם את החללים האלה ולהפוך אותם ממש לארמונות מפוארים ולארח בהם מטיילים. מי שמגיע להתארח אצלי, לא רק מתגורר בחדר אירוח. בגלל האופי הייחודי של העיר, לאורחים שמגיעים אלי יש הזדמנות לחוות ולחוש את העולם המסורתי והייחודי שעוד חיה בסמטאות העיר. זאת חוויה מיוחדת."
גם סופרים, אומנים ואנשי תרבות גילו את הריחות ואת המראות והמסתורין שאופפים את סמטאות העיר. וכך מספר מיכה פלנברג (המנהל של ערבסק):
"אבא שלי סופר. בכל פעם שהוא נסע לחיות במקום מבודד ומיוחד בחו"ל, הוא כתב ספר. החלום שלו היה לייצר מן מקום כזה לאומנים ולאנשי תרבות. מקום שבו יוכלו לשהות למשך תקופה, לינוק מן האווירה הייחודית וליצור. יש אצלינו את כל התנאים והכל נמצא כאן. מצד אחד יצרנו מקום מהודר ויפהפה אך מצד שני המקום שלנו מצוי בלב שכונת מגורים מקומית, בקרבת השוק. השכנים עזרו לנו לשקם את המבנה, הם לימדו אותנו על עכו והכירו לנו את כל הפינות חמד בעיר. הם מסבירי פנים ולפעמים הם אפילו מזמינים את האורחים שלנו להתארח אצלם "
וגם התושבים הוותיקים הפכו ליזמים חדשים בעיר. מועין זיידן, (יליד ותושב עכו מספר על זיידאן סראי):
" בעבר, המקום הזה היתה הנגרייה של אבא ובהמשך הפך למחסן נטוש. לפני שש שבע שנים הגיעו לעכו יזמים חדשים וטרנד התיירות התחיל. אמא אז אמרה שישי לה חלום לעשות עם הנגרייה הישן הזה משהו, להחזיר אותו לשימוש אבל בסגנון אחר. אנחנו שלושת האחים יחד עם בני המשפחה ועזרה מהחברים החלטנו להגשים לאמא את החלום. במשך ארבע שנים עבדנו בעצמינו יום ולילה והצלחנו להקים משהו לתפארת."
הכוח הנשי
ויש עוד אינספור נשים נפלאות כמו גברת זיידאן. אספר הפעם על אחת שמתגוררת ממש מעבר לפינה. מרים עייק, תושבת העיר ואישה אמיצה במיוחד מקיימת בביתה המסורתי ארוחות ערביות מקומיות שהיא בעצמה מבשלת. כאישה מוסלמית דתיה, היא מאמינה שבביתה היא יכולה להציג את המסורות הייחודיות והאמונות היפות של האסלם. היא מספרת:
"פעם חשבתי שלגור בעכו העתיקה זה תיק. היום אני מבינה שיש כאן פנינה. את הבית שלי קנה אח שלי. הוא גר בשוויץ ואני מתגוררת פה לבדי. לפני כמה שנים הבנתי שזה בית מיוחד בכוחות שלי בלבד שיפצתי את הבית שלי והפכתי אותו לארמון המפואר שהוא כיום. באים אלי אנשים מכל הארץ ומכל העולם, מכל התרבויות ומכל העדות. אני פותחת את ביתי ושמחה לספר לאורחים שלי על עצמי, על המשפחה ועל עכו. בבית שלי יש היסטוריה של 400 שנה ואני מוסיפה עכשיו שכבת חיים חדשה."
אני תמיד מתרגשת
אינספור סיורים ופעילויות אני מובילה בעיר הזאת. אין יום שדומה ליום הקודם. כל יום אני לומדת דברים חדשים על העיר. בכל פעם שאני מגיעה אני פוגשת אנשים חדשים ושומעת סיפורים חדשים. מאחורי כל דלת, סוד, בכל סמטה מרחף קסם אחר ובכל מקום חוויה חדשה. עיר על האדמה אבל כמו בור בלי תחתית.
ברור שאכתוב עוד על עכו. רק קצת סבלנות כי עכשיו כשיצאנו מהסגר אני תיכף מדריכה עוד סיור... בינתיים ממליצה לכם לעקוב אחר הפייסבוק שלי לקרוא בלוגים אחרים על העיר:
על הסיור לארמונות הנסתרים והתקרות המצוירות שאני מדריכה אחת לחודש אפשר לקורא כאן: ציירי לך תקרה
Comentários