חיפוש

פרידה ממרכז השימור הבינלאומי בעכו העתיקה, עיר מורשת עולם.

כולם מדברים על הרס של מסעדות, בתי מלון, גלריות וחנויות בעכו העתיקה, אבל אני בוכה על ערכי השימור באתר מורשת עולם שנכחדו!

 

אני קרובה למבנה הזה כי הקמתי את המרכז הבינלאומי לשימור כשעבדתי ברשות העתיקות, תיעדתי אותו, חשפתי בו פריטים אדריכליים ייחודיים וביצעתי בו עבודות שימור עם סטודנטים מכל העולם שהגיעו ללמוד שימור בעכו העתיקה. במשך 15 השנים שבו עבדתי במבנה הזה שמרתי על פרטיו הייחודיים, התגאיתי בסיפור ההתפתחות שלו רבת השנים וחקרתי אותו.


במשך שנים זה היה הבית השני שלי והמיקוד של חיי המקצועיים.



למרות שלא הייתי הבעלים שלו, היו הרבה שנים שכינו אותו ״הבניין של שלי״


במחקר ההיסטורי שערכתי, מצאתי צילומים היסטוריים של המבנה ואספתי סיפורים מן הבעלים הקודמים של המבנה. אני מכירה את ההיסטוריה ואת ההתפתחות שלו, כי ראיינתי עשרות אנשים שגרו שם או בסמיכות למבנה או שהתארחו בו. אני מכירה את כל הסרטים ותוכניות הטלוויזיה שהסריטו בו. כשסיפרו לי שאת הסדרה "מישל ספרא ובניו" צילמו במבנה, נסעתי לארכיון של הערוץ הראשון, ראיתי את כל פרקי הסדרה וחיפשתי מידע נוסף על המבנה.


איפה התקרה המצוירת?


אני מכירה בו כל חלק, כל חדר (גם את הנעולים) ואת כל הפרטים האדריכליים הייחודיים שלו.

זהו בית חלל מרכזי, או בית לבנוני. אני יודעת שבמבנים כאלה יש בדרך כלל תקרות מצוירות, ולכן באחד הקיציים כשהגיעו למרכז השימור סטודנטים לשימור מוונציה, ביקשתי מהם לטפס על פיגומים שהזמנתי עבורם ולחפש את התקרה המצוירת. בעבודה עדינה וזהירה הם מצאו מתחת לטיח הלבן שרידי עיטורים צבעוניים שעיטרו את האפריז שהקיף את חדר האירוח. בזמנו, סיפר לי כמיל חווא, הבעלים הקודמים של המבנה, שסבא שלו היה מארח שם אורחים בימיי ראשון לאחר הביקור בכנסייה.



נברשת העץ

בחדר שבו מצאנו את שרידי התקרה המצוירת, היתה נברשת עץ יפיפייה. מכיוון שהחדר לא היה אטום, וחששתי שהנברשת תיהרס, ביקשתי שיורידו אותו ואפסנתי את הנברשת באחד החדרים הסגורים.




משמרים את הפריטים האדריכליים של המבנה





אני יודעת כמה המבנה עלה, כמה הושקע בשימור והשיקום שלו וכמה עוד היה צריך לעשות שם.

ליוויתי מקרוב את פיתוח המבנה וגם ביצעתי בו בעצמי עבודות שימור רבות עם סטודנטים לשימור מן הארץ ומכל העולם.


ממשיכה לשמור על קשר עם המבנה


אני כבר לא עובדת ברשות העתיקות כמה שנים, אך נשארתי קרובה לאנשי המקצוע, לארכיאולוגים ולרבים מן הקולגות. גם אחרי שעזבתי את רשות העתיקות, המשכתי לבקר באופן קבוע במבנה ולפעול ולעבוד בעכו העתיקה במסגרות אחרות.


מתוך הקרבה הזאת ומן העבודה המשותפת רבת השנים, כולם יודעים ומכירים את החיבור העמוק שיש לי למבנה. וכך ביום חמישי בתחילת חודש מאי, כמה ימים אחרי שהתחיל מבצע "שומר החומות", קיבלתי הודעה מארכיאולוג מרחב צפון של רשות העתיקות. הוא סיפר לי שיש שריפה במרכז השימור.

עקבתי מקרוב אחר החדשות וחברים שהיו בעכו שלחו לי צילומים בזמן אמת מן האירועים.

ברגע שהאירועים נרגעו בעכו העתיקה, נסעתי מיד.


רק מספר ימים קודם הסתובבתי בעיר תוססת ושוקקת חיים. מצאתי עיר שקטה, עצובה ושונה.






אין ספק שהמבנה הזה של מרכז השימור הבינלאומי, שאותו ניהלתי במשך 15 שנים, ספג את הפגיעה הקשה ביותר. ערכים אדריכליים מיוחדים נהרסו, התקרות נשרפו והרצפה קרסה.

עמדתי מול המבנה ובכיתי. היתה לי ממש פיק ברכיים שבוע אחר כך כשהבאתי לשם מורי דרך שהשתלמו בעיר,

נותרתי כרגע בלי מילים...




5 צפיות0 תגובות